ברומא העתיקה, כושר מלא בעניינים משפטיים או caput (יכולת של משפט) היה רק בידי אנשים חופשיים, אזרחים רומיים ו-sui iuris. ברור שהנכות המקסימלית הייתה להיות עבד, שכן אחד לא היה סובייקט, אלא מושא של חוק; לכן אובדן תנאי החירות נחשב לירידה המקסימלית שמישהו יכול לסבול בכשירותו המשפטית (capitis deminutio maxima).
אם מה שאבד היה מעמד של אזרחות, זה נקרא capitis deminutio media, ואם זה היה מעמד של sui iuris, כי אותו אדם הכיר בסמכות של פטר עליו, מה שקרה, למשל, במקרים של אדראגציה, שבהם אב אימץ פאטר אחר, נקרא capitis deminutio minima.
ה-capitis deminutio (capitis=ראש, deminutio=ירידה) פירושו הפחתה או הקטנה של הכשירות המשפטית, סוויני מבהיר כי לא מדובר רק במוטציה או בשינוי בכשירות המשפטית אלא ששינוי זה גרם נזק למי שסבל. זה, מכיוון שהסטטוסים לא היו סטטיים וניתן היה להגדיל את הקיבולת, למשל כאשר עבד שוחרר; אדם חופשי יכול ליפול לעבדות, למשל על ידי ביצוע פשע חמור שדינו עליו עונש למוקשים או לבעלי החיים.
אם מדינת החירות אבדה, זה הביא איתו את אובדן האזרחות והמעמד המשפחתי, והאובדןשל אזרחות השתמע גם של סטטוס משפחתי, שכן רק אזרחים רומאים יכולים להיות פאטר. אובדן האזרחות לא רמז על זה של מדינת החירות, ואובדן מעמד המשפחה לא גרם לזה של אזרחות או חירות.
