הצורך ברגולציה חוקית של מים ברור, שכן מדובר במרכיב חיוני ובעל עניין וחברתי מיוחד. מבחינה חוקית, מים הם דבר מתכלה ומתחלק, הנכלל בסעיף 2311 של הקוד האזרחי של ארגנטינה, בו נאמר כי הדברים כוללים כל מה שקיים בעל ערך, חפצים בבעלות האדם וחפצים טבעיים כגון ים… בתוך הדברים, מים יכולים להיות מקרקעין, מטבעם, כמו מי נחלים, שכן הם חלק ממה שנחשב בסעיף 2314 של ה-C. C. שאומר שהאדמה, והחלקים המוצקים והנוזלים של פני השטח והעומק שלה, הם בלתי ניתנים להזזה מטבעם. המים העוברים דרך צינורות, למשל, יהיו נכס בעלות ההצטרפות לפי סעיף 2315. זה יכול להיות גם דבר מטלטלין, כמו כאשר אנו אורזים מים בבקבוק.
החוקה הלאומית מכילה תקנות על חופש הניווט, ובחוק האזרחי מספר הוראות עוסקות בנושא, כמו בכל הנוגע לדיג, סחף וסחף. הוא עוסק גם בהקלות מים. הם גם עוסקים בהסדרה משפטית של השימוש במים בקוד הכרייה באמנותו. סעיף קטן 3 המחייב נחלות עיליות או מיידיות הקלות בפיצויים מוקדמים, בגין שימוש במים טבעיים הדרושים לניצול, הכוללת אפשרות ביצוע עבודות להשגת מים והולכתם. אני יודעקובעת את הגבול להולכת המים, אשר לא אמורה לגרום נזק לגידולים או לתעשיות שכבר הותקנו, לפי סעיף 49. חוקים נוספים בנושא הם: חוק ההשקיה הפדרלי וחוק העבודות הסניטריות של המדינה.
ימים יבשתיים, מפרצים, נמלים ומעגנים, מהווים את נחלתה הציבורית של המדינה (סעיף 2340 inc.2). וכן לפי סעיף קטן 3 דברים ציבוריים, הנהרות ומים אחרים העוברים באפיקיהם הטבעיים, ולפי סעיף קטן 4, הגדות הפנימיות של הנהרות.
מי גשמים הם רכושו של בעל הקרקע שעליה הם נופלים (סעיף 2635 C. C.) כלומר, הם דברים פרטיים. את המים הנופלים על מקומות ציבוריים (למשל בכיכר) כל אחד יכול לקחת. המדרונות שנולדים ומתים בתוך נכס שייכים לבעליו (אמנות 2350 C. C.).
לגבי השימוש במים ברשות הרבים, כמו נהרות, כולם יכולים להשתמש בהם, עם הגבלות רגולטוריות (לשתייה, רחצה, ניקיון הבית, שייט, דיג וכו'). במקרים מסוימים הם עשויים להזדקק (כמו במקרה של דיג, מים להשקיה או ניווט) לזיכיון או להיתר.
