המחברים חלוקים ביניהם לגבי ההשפעות של החזקה. עבור אוברי וראו, התוצאה היחידה של החזקה, כלומר, הכוח בפועל על דבר (שאולי מתקיים יחד עם הזכות או לא) היא שהיא מניחה את קיומה של זכות הקניין של האדם שבבעלותו.
עבור סוויני יש לזה שתי השלכות: זה מאפשר את ה-usucapir, והוא מוביל לפעולות רכושנות.
עבור פון איהרינג, החזקה מעניקה תוכן לזכויות אמיתיות, והיא דרישה להולדתן, שכן החזקה נחוצה כדי להפוך מסורת, מרשם רכש ועיסוק יעילים. זה גם כפוף להגנת רכוש.
הגנת החזקה כבר נקבעה במשפט הרומי, שכן בזמן הרפובליקה רק התובע היה צריך להוכיח את זכותו, להגן על המחזיק הנוכחי. סוויני טען כי למרות שהחזקה היא עניין של עובדה, המחזיק היה מוגן על מנת להבטיח את שלום הציבור שיפגע אם המחזיק יצטרך להוכיח את זכותו כלפי בעלים משוער. פון איהרינג טען שהחזקה היא זכות שחופפת בדרך כלל לבעלות, ולכן יש להגן על המחזיק.
בחוק האזרחי של ארגנטינה, אשר נוצר בהשראת החוק הצרפתי, אשר בתורו ניזון מהחוק הגרמני, העיקרון שולט בהחזקה בתום לב של רכוש אישיהוא מניח את רכושו, למעט בדברים גנובים או אבודים, אותם יש להוכיח על ידי מי שמתכוון לתבוע אותם, ולא על ידי המחזיק. המקרה שבו קיימת חובה חוזית או משפטית להחזיר את הדבר, או מקרים של רכוש המדינה, או כאשר הרכוש האישי הוא עזר למקרקעין נתבעים הוא שולל.
סעיף 2362 קובע את ההנחה שכל החזקה היא לגיטימית עד שיוכח אחרת, למעט מקרים שבהם יש חזקה בחוסר תום לב. המאמר הבא קובע שאין צורך להציג את הכותרת שבבעלותו אלא אם כן יש חובה לעשות זאת.
לגבי מקרקעין, החזקה מולידה התחייבויות הנגזרות מהשכונה, הקלות הפסיביות במקרה של הטלת הנכס, המשכנתא, אם הוקמה עליה, חובת החזרת הדבר אם המחזיק היה נושה anticresista, והחיובים נבעו מהחזקה הקודמת אם היו קיימים. (אמנויות 2418 ו-2419 ארגנטינאי C. C.).
גם בעל המקרקעין רוכש עליו זכויות, בין אם ממשיות ובין אם אישיות אם בכלל הם שייכים לבעלים כלשהו של הדבר, וקלילות פעילות (אמנות 2420 ו-2421 Cód. Cit.).
