הקהילה הבינלאומית מורכבת מכל בני האדם המאכלסים את כדור הארץ, אשר בעולם הגלובלי הנוכחי נמצאים בתקשורת קבועה ובתלות הדדית. בזמנים עברו, אי אפשר היה לדבר כראוי על קהילה בינלאומית, שכן, למשל, עד העידן המודרני, אירופה ואמריקה אפילו לא הכירו זו את זו. לכן, כדי שתהיה קהילה בינלאומית חייבת להיות תקשורת בין העמים השונים המרכיבים את העולם, אינטרסים משותפים וסולידריות. הקהילה נוטה למחוק את ההבדלים התרבותיים בין העמים, אך אין בכך צורך, כל עוד כל הפרטים והקבוצות המרכיבות את הקהילה העולמית מכבדים את המסורות, הדתות, השפות והמנהגים השונים ומפגינים סולידריות..
הקהילה הבינלאומית הוקמה בעיקרה בין מדינות, קבוצות פוליטיות השולטות באופן לגיטימי בגבולות הטריטוריאליים שלהן, בעלת ריבונות.
עם זאת, ישנן ישויות נוספות מלבד המדינות המרכיבות את הקהילה הבינלאומית. הם ארגונים ממשלתיים ולא ממשלתיים בינלאומיים, ותאגידים טרנס-לאומיים.
האדם, שנחשב באופן אינדיבידואלי, הוא גם חלק פעיל מהקהילה הבינלאומית, במיוחד באמצעות דעת הקהל.
הקהילה הבינלאומית הזו נשלטת על ידיכללים או נורמות משלושה סוגים: נהוג, קונבנציונלי והחלטות של ארגונים בינלאומיים.
אנו אומרים שהקהילה הבינלאומית היא כזו, שכן היא עדיין לא מאורגנת כחברה, אבל התיאום גובר על מערכת הכפיפות בין חבריה, וכל חבר שומר על עצמאותו, ומכיר בזו של האחרים. עם זאת, האבולוציה היא לקראת הצורה האחרונה הזו (זו של החברה) כאשר יותר ויותר ארגונים ריכוזיים מתחילים להופיע בעולם, כמו מועצת הביטחון של האו"ם, שיכולה לקבל החלטות המחייבות את חבריה, ובכך לבסס היררכיה על-לאומית..
