דיכוי הוא כניעה המופעלת נגד אדם או קבוצת אנשים, מטרידה אותם ומונעת מהם את זכויותיהם הטבעיות ללא כל בסיס משפטי, או בהסתמך על חוקים לא צודקים ולא חוקתיים.
לא ניתן להודות בשום אופן בדיכוי הפוליטי המוביל את העם להשתטחותו לרשות ללא כל הגנה, אולם יש לקיים בזהירות רבה זכות זו של התנגדות לדיכוי, שכן היא יכולה לתת עילה לכך. צעדים של כוחות נגד הרשויות שהוקמו שמפרים גם את החוקיות.
חשפה את האפשרות למרוד בסמכות הרודנית על ידי אריסטו ושוחזרה על ידי אילומיניסטים כמו ג'ון לוק, התנגדות לדיכוי נתפסה כהכרחית בעולם שבו עריצות אינה דמוקרטיה אלא צורת הממשל הכפויה.
העמים האמריקאים מרדו בממשלות עריצות במעשה האמנציפטורי שלהם, תוך נטילת דוגמה של המהפכנים הצרפתים, שקידשו את הזכות הזו של התנגדות לדיכוי, בהצהרתם על זכויות האדם והאזרח, הנלחמים נגד רודנים. כוח שהופעל על ידי המלך תחת המערכת הפוליטית של אבסולוטיזם מלוכני.
במערכות דמוקרטיות עכשוויות רצוי שהפעלת כוח נגד רשויות לגיטימיות, הנבחרות בהצבעה עממית, לא תהיההכרחי לשימוש; במיוחד כאשר הבחירות התקופתיות מאפשרות את חידוש השלטונות, ושם העם, שיחזור לריבונותו, יכול לבחור מועמד חדש לתפקיד פוליטי. בטענה על כל מעשה שהעם רואה בו לא ראוי, הזכות להתנגד לדיכוי היא מסוכנת מאוד, שכן יש חלוקת סמכויות, ניתן לתבוע שליטה הדדית בסמכויות המדינה כדי שלא תתקיים הוראה בלתי הוגנת שכזו. לדוגמה, אם חוק נראה לנו לא חוקתי, אנו יכולים לבקש שיוכרז כך בפני הרשות השופטת מבלי להפעיל כוח, שאמור להיות המוצא האחרון של חברה מתורבתת שצריכה להיות בהשראת הסכמה ודיאלוג.
ההצהרה האוניברסלית של זכויות האדם משנת 1948 מדגישה את הזכות להתנגד לדיכוי בהקדמה שלה, אך גם מאשרת את הצורך להימנע מכך על ידי הגנה בינלאומית על תוקף זכויות האדם. סעיף 28 קובע את זכותו של כל אדם לכפות סדר חברתי בינלאומי צודק שבו זכויותיו וחירויותיו הופכות לתוקף.
כפי שאמרנו, הזכות להתנגד לדיכוי אינה יכולה להצדיק הטלת דיקטטורות, אשר, בתואנה של חידוש זכויות, מעניקות לעצמן את סמכויות העם. חוקת האומה הארגנטינאית רואה בהם במפורש פושעים שחייבים להיענש בפשע של בגידה, ומול מתכנני ההפיכה הללו, לאנשים, לפי אותו מאמר, יש את הזכות להתנגד.
