קרב הוא כאשר, למעשה, שני צדדים מתמודדים זה עם זה באופן ספונטני (המורכבים משני אנשים לפחות) בצורה סוערת ומופרעת. בארגנטינה, המאבק במטרה להגדיר את הפשע הזה מזוהה עם תוקפנות שבה אין הדדיות בפעולות דה פקטו, אך במקום זאת יש תוקפים בצד אחד ואדם אחד או יותר שאינם מגנים על עצמם מהצד השני.
היחס לפשע זה אינו זהה בכל המדינות. באיטליה, המשתתף בקרב נענש על השתתפותו הבלעדית, העונש מוחמר אם נגרמים מכך פציעות או מותו של מי מגיבוריה. עצם ההשתתפות במאבק, אפילו ללא השלכות, היא כבר פשע, כפשע אוטונומי של מוות או פציעות שעלולות להתרחש כתוצאה מכך.
חוק העונשין הגרמני, מעניש את הקרב אבל כל עוד הוא מביא למוות או לפציעה של מישהו. הקרב עצמו אינו בר עונשין אם הוא אינו כרוך בתוצאות אלו, אך ברגע שהן מתרחשות, עצם ההתערבות במאבק, מכיוון שהיא טומנת בחובה סכנה, מרמזת על אחריות המתערבים.
במובן דומה לגרמני, כמו ספרד, עד לרפורמה של 1995, או בארגנטינה, רצח מתרחש בקרב כאשר אדם נהרג באמצע מהומה שבה לא ניתן לזהות את העבריין. במקרים אלה, המאבק אינו פשע אוטונומי מרצח אופציעות, שכן אם הוא אינו גורם לתוצאות אלו, המאבק עצמו אינו נענש כפשע. גם בעת השתתפות במאבק הגורם למוות או לפציעה, אם האדם האחראי מזוהה, לא יהיה מדובר ברצח בקטטה (זה יהיה פשע של הריגה או פציעה) שכן רק מחבר הרצח או הפציעה יהיה מואשם ולא שאר אלו שהשתתפו בקרב.
סעיף 308 לחוק העונשין הפדרלי של מקסיקו רואה בכך מקרה של הקלה בגזר הדין של רצח פשוט.
אם לא יזוהה האשם ברצח בקטטה, אזי רווחת ההנחה שכל מי שהפעילו אלימות כלפי הקורבנות הם מבצעי הפשע, ומייחסים להם אשמה משותפת. זו הבעיה המתעוררת, שכן אם העבריין אינו מוכר, על פי עקרון ה-in dubio pro reo, המעשה הבלתי ניתן לעונש, אשר דוקטרינת הרוב רואה אותו כבלתי חוקתי.
סעיף 154 לחוק העונשין הספרדי החדש, אומר שרצח במאבק מוגדר כשיש אנשים שנלחמים ביניהם, בצורה של מהומה ועם שימוש בכלים מסוכנים לחיים או לשלמות של אֲנָשִׁים. הם ייענשו על עצם ההשתתפות בלחימה, תוך אימוץ אז, החל משנת 1995, את דמות הלחימה כפשע של סכנה, כמו באיטליה ובגרמניה, אך היא מענישה את פשע הקרב ללא קשר לשאלה אם היא מתרחשת. או לא התוצאה, כמו באיטליה.
בארגנטינה, סעיף 95 לחוק העונשין מעניש בעונש קל יותר מאשר ברצח פשוט.רצח במאבק, שכן מחברו אינו מוכח בפועל, אלא משוער. העונש הוא בין שנתיים לשש שנות מאסר והוא חל על כל מי שהפעילו אלימות כלפי הקורבן. שני אנשים או יותר חייבים להשתתף בקרב.
בית המשפט העליון לצדק החליט בתיק "אנטינייר" שסעיף זה בחוק הפלילי הוא חוקתי, בהתנגדותו של ד"ר פייט, שכן הם אומרים שאין חזקת מחבר, שכן האלימות הופעלה זוכה מספיק.
