זכויות האדם נמצאות יותר ויותר על השפתיים של כולם, וטוב מאוד שזה כך, שכן בורותם מובילה למקרים של חוסר שוויון, שההיסטוריה מספקת לנו פרדיגמות לא משמחות במיוחד.
עם זאת, אם כבר מדברים על זכויות, אין לשכוח את הצד השני שלהן, שהם החובות שמימוש הזכויות כרוך בהן. אם רק היו לנו זכויות, ואף אחד לא מחויב, הזכויות היו חופפות ולא היו קיימות עבור אף אחד. אילו היו להורים רק זכויות על ילדיהם, כמו לחנך אותם כרצונם, לתקן אותם, לגרום להם למלא מטלות בית פשוטות, אבל לא הייתה מוטלת עליהם החובה לחנך אותם בצורה הנכונה, לשלוח אותם לבית הספר, להאכיל אותם. כשמטפלים בהם, לאותם ילדים יהיו זכויות שלא ימומשו.
לכן אסור לשכוח את קיומן של חובות שבמקרה זה אינן פעולות סותרות אלא משלימות את הזכויות, המרכיבות את עצם קיומן. אם עובד, למשל, היה יכול לעשות מה שהוא רוצה בעבודתו, זכויות המעסיק היו נפגעות במקרה זה, ולהיפך.
ישנן זכויות המוגבלות רק על ידי כיבוד החוק, מנהגים טובים ואי-שיפוט של צדדים שלישיים, כגון זכויות האסיפה, חופש התנועה, חופש המחשבה והביטוי או חופש הכתות, אבל אחרים כופים ספציפייםחובות כגון סמכות הורית, זכויות מזון בין קרובי משפחה או זכויות וחובות בין מעסיקים לעובדים, או כאלה הנובעים בין בני זוג כתוצאה מנישואין. במקרים האחרונים אנו מדברים על זכויות-חובות.
במקרה של דיני עבודה, השאלה היא האם הזכות לעבוד היא רק זכות, ולכן, האם יש אנשים שיכולים לבחור שלא לעבוד כדי להתפרנס. במצב זה יש להבחין אם לאותו אדם יש אחריות משפחתית או לא, כי למשל אב שאינו נותן מזון לילדיו משום שאינו רוצה לחפש עבודה, עלול להטיל עליו אחריות אזרחית הרשעה פלילית.
