עקרון השוויון המוכר כיום הן לאומית והן בינלאומית בין גברים ונשים, למעט במדינות מסוימות, כמו מוסלמים, לא היה המקרה לאורך ההיסטוריה. האישה נחשבת לישות נחותה מהגבר מאז התנ"ך עצמו, הרואה שמקורה בצלע של גבר וכדי ללוות אותו.
למעט כמה חברות עתיקות, כמו הספרטנים, לנשים הייתה השתתפות מועטה או לא בפעילות החברתית-פוליטית והדתית של הקהילה, ותפקידיהן נדחקו לתחום הביתי.
הזכויות הפוליטיות של נשים, כלומר הצבעת הנשים, והגעת הנשים לדרגים הגבוהים ביותר של הממשל היו מאבק ארוך שנשים נטלו על עצמן מאז המאה ה-20.
ב-18 בדצמבר 1979 אישרה העצרת הכללית של האומות המאוחדות את האמנה לביטול כל צורות האפליה נגד נשים, שבה השוויון בכל היבטי החיים היה מעוגן עבורן, בתחום הפוליטי, ב. תחום העבודה, החברתי והתרבותי, יהא מצבם המשפחתי אשר יהא, מחייב את המדינות להילחם נגד שיטות מפלות, ומקדם שבתוך הבית, הן לאב והן לאם יש אחריות משותפת בגידול וחינוך ילדים.
איסור אפליה חשובגם הגנה על סיבות מיוחדות ומיוחדות למין הנשי, כגון הגנת יולדות, הבטחת הזכות לתכנון משפחה.
בהתאם לאמנה האמורה, המדינות חוקקו חוקים רבים. בארגנטינה, חוק 23,264 משנת 1985 קבע סמכות הורית משותפת. חוק הגירושין המחייב מספר 23,515 קבע את חובותיהם של בעלים ונשים בצורה שוויונית יותר, ואת ההסכמה המשותפת להקמת בית הזוגיות.
בשנת 1995, חוק 24,453 ביטל את פשע הניאוף מחוק העונשין, אשר בסעיף 118 שלו קבע הבדל רציני בתצורת הדמות הפלילית לגברים ולנשים. האישה קבעה ניאוף עם מערכת יחסים מחוץ לנישואין יחידה, בעוד שהבעל דרש שתהיה לו פילגש, כלומר סדירות ביחסים מיניים מחוץ לנישואין.
סעיף 37 לחוקת האומה הארגנטינאית, לאחר הרפורמה של 1994, קובע שההזדמנויות בין גברים לנשים להיכנס לתפקידים בחירה ומפלגתיים חייבות להיות מבוססות על שוויון אמיתי. חוק מס' 24,012 והצו הרגולטורי שלו 1246/2000, קבעו את הסכום של 30% כמינימום במשרות שיאיישו מפלגות פוליטיות, בבחירות לאזרחים.
למרות כל ההתקדמות הללו, האפליה נגד נשים נמשכת: בפועל, שכרם נמוך יותר והן ממשיכות לטפל אך ורק בבית שלהן למרות שהן עובדות גם מחוץ לו.
