כל בני האדם זהים במהותם בערכם ובכבודם, אבל אנחנו שונים בתכונות הפיזיות, הנפשיות, החברתיות, התרבותיות, הכישורים והצרכים שלנו.
זה נותן לנו זהות אישית משלנו, המשלימה אנשים אחרים. הגבר, למשל, הוא לא יותר ולא פחות מהאישה, הם פשוט ממלאים תפקידים שונים במקרים מסוימים, לאור צרכים משותפים. למרות שזה אולי נראה אחרת, הזכות להבדל היא אותה זכות לשוויון, הנטענת מתוך כבוד למה שממותג כשונה מהרוב.
עם זאת, כדי לנצל אנשים אחרים, הוגנת עליונותן של קבוצות אנושיות מסוימות, על מנת להשתמש בהן, לשלוט בהן, לשעבד אותן, להילחם בהן ואף להכחיד אותן. צ'ארלס דרווין ביסס במאה ה-19 את התיאוריה שלו על התפתחות המינים, שם חשב על הישרדותם של רק החזקים בסדר הטבעי. תיאוריית הטבע הזו שימשה חסרי מצפון במישור החברתי כדי לאפיין תרבויות או גזעים מסוימים כעליונים על אחרים, ובזכות להכניע את הנחשבים לנחותים.
ההבדלים בין הארים לגזעים האחרים ניסו להצדיק הרג של יהודים, שחורים וצוענים במהלך מלחמת העולם השנייה, ולאחריה, העולם התוודע לכך שיש צורךלהכריז באופן אוניברסלי על שוויון של כל האנשים, תוך כיבוד השונות ביניהם, והאו"ם עיגן זאת בהצהרה האוניברסלית שלו (1948).
עם זאת, בני אדם מתנגדים לא להרגיש יותר מאחרים, וצורות רבות של אפליה עדיין קיימות, גם כאשר הנורמות המשפטיות מגנות גישות מפלות שכאלה.
אי-אפליה נגד נשים אושרה באמנת 1979, ובשנת 1983 התקיימה בז'נבה ועידה עולמית נגד גזענות ואפליה גזעית. זכויות הנכים, זכויות הזרים, אלו של בחירת נטייה מינית, כולם דוגמאות למצבים ומאפיינים הזקוקים להגנה משפטית מיוחדת, לא בגלל נחיתותם, אלא בגלל ניצול לרעה של מי שסבור שיש להם כוח. לדחוק לשוליים את עמיתיהם.
