זוהי זכות עדיפות המוגנת במיוחד מכיוון שהיא בסיסית להבטיח זכויות חיוניות אחרות, כגון היגיינה, בריאות וייצור מזון. 80% מהאנשים בעולם חולים בגלל מחסור במי שתייה, לפי ארגון הבריאות העולמי. זהו משאב נדיר ויש לטפל בו ולשמור אותו עבור הדורות הבאים.
עיין לזכות זו, סעיף 24 לאמנה בדבר זכויות הילד, שם מובטחים הם, הוריהם והחברה כולה, היגיינה ותברואה סביבתית, ואספקת מים לשתייה. סעיף 12 של האמנה הבינלאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות מגן על היגיינה תעסוקתית. ההערה הכללית שאימצה אמנה זו בשנת 2002 הכירה במפורש, לראשונה, בזכות זו כהכרה חיונית והכרחית של ממשלות.
הזכות למים מרמזת על יכולת לגשת אליהם, תמורת מחיר הולם והגיוני, לסבסוד הסקטורים עם פחות משאבים; שהוא מגיע לבתים, בכמות מספקת כדי לחטא גם את האישי וגם את הבית עצמו, לשתות אותו ולהיות מסוגל להכין אוכל, מבלי לנתק בכוונה את האספקה שלו.
המדינה חייבת לקחת אחריות באופן שוויוני על היבט ההפצה שלה, להבטיח את איכותו.
אסור למדינה לזהם את המים ולמנוע זאתלעשות צדדים שלישיים. עליה לייעץ בנוחות לגבי תקני היגיינה, ולאפשר לשירות החיוני הזה הניתן על ידי המדינה עצמה או על ידי חברות פרטיות הנשלטות על ידי סמכויות ציבוריות להגיע לכולם בצורה הוגנת.
