הזכות לחינוך היא כוח שיש להעניק לאנשים להתקדם מבחינה תרבותית לטובתם, אך גם בחתירה לחברה טובה יותר, שבה אנשים משכילים ימצאו תעסוקה גדולה יותר ויוכלו להתפתח באופן מלא כחברי קהילה מועילים.
זהו אחד האמצעים ההכרחיים להתגבר על העוני, ולכן כדי להשיג שוויון חברתי, ממשלות חייבות להבטיח לכולם גישה לחינוך איכותי, ציבורי וחינמי. יצירת בתי ספר ומינוי מורים אין פירושו חינוך, יש לספק את האמצעים הדרושים וההכשרה המתאימה כדי שהמטרה תושג: לימוד תכנים, ערכים חיוביים, וביסוד לימוד חשיבה ביקורתית על התוכן הזה.
UNICEF טוענת לזכות זו לחינוך, והייתה במוקד "מצב ילדי העולם 2004", והצביעה על היתרונות של חינוך בנות, שאחרת מכפיף אותן להיות קורבנות של אלימות, מחלות, התעללות ו ניצול, בניסיון להשיג שוויון מגדרי עד 2005. עם זאת, בעיות הגישה לחינוך אינן מוגבלות רק אליהן, הן סובלים גם מגברים, כדוגמאות למדינות אמריקה הלטינית והקריביים שבהן לילדים יש שיעור גבוה יותר של היעדרות וחזרה. במדינות כמו האיטי, טנזניה, קולומביה, מדגסקר, מונגוליה,הגברים הם שנדחקים לשוליים מהחינוך. כפי שאנו רואים, בשלילת הזכות לחינוך, נשללות גם זכויות אחרות, שבלעדיה לא ניתן להשיגן, ביסודן גישה לעבודה ראויה, ואיתה אפשרות להתפרנס לעצמו ולמשפחתו.
אין לראות בשום אופן את החינוך כפריבילגיה, אלא כזכות טבעית של כל אדם וחובת מדינה לספק אותו בתנאים הולמים.
מספר אמנות בינלאומיות עוסקות בנושא. ההצהרה האמריקאית על זכויות וחובות האדם (1948) במאמר 12 שלה, מכריזה על הזכות לחינוך לכל אדם, אשר חייבת להיות בהשראת עקרונות החירות, הסולידריות והמוסר, הכשרה לקיום בכבוד, שיפור רמתם של חיים ולתועלת חברתית. היא כוללת שוויון הזדמנויות, על פי כישורי הפרט, היתרונות והרצון לנצל את המשאבים הניתנים על ידי המדינה והקהילה. לפחות החינוך היסודי צריך להיות בחינם.
ההצהרה האוניברסלית בדבר זכויות האדם משנת 1948, בסעיף 26 שלה, באה לידי ביטוי באופן דומה, המעניקה גם זכות זו, לכל בן אדם, וצריכה להיות בחינם, לפחות חינוך יסודי; וגם חובה. הוא מספק הוראה טכנית ומקצועית כללית, וגישה שווה להשכלה גבוהה המבוססת על היתרונות של כל אחד.
בחלק השני של סעיף 26 הוא קובע את מטרות החינוך; שהם ההתפתחות המלאה של האדם, החיזוק הכבוד לזכויות וחירויות היסוד. היא תטה לחזק את ההבנה, הידידות והסובלנות בין אומות וקבוצות דתיות ואתניות; ויקדם, כדי לשמור על השלום, את פיתוח הפעילות של האומות המאוחדות.
בחלק השלישי, הוא קובע את זכותם העדיפה של הורים לבחור איזה סוג חינוך יקבלו ילדיהם, כדי לא לעשות מונופול על משימה זו בידי המדינה, כדי לא להנחיל.
זכות זו מוכרת גם באמנה הבינלאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות (סעיפים 13 ו-14) שבה, בנוסף להכרזה על הזכות לחינוך, היא מוטלת לספק חינוך יסודי חינם וחובה; חינוך תיכוני נגיש ומוכלל, המנסה להפוך אותו לחופשי בהדרגה; השכלה גבוהה נגישה המבוססת על יכולת אינדיבידואלית; יישום מלגות, ושיפור צוות המורים בתנאיו החומריים.
אמנה נוספת הקובעת זכות זו היא האמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד (סעיף 28), והיא נקבעה בחוקותיהן של רוב מדינות העולם. בחוקת האומה הארגנטינאית היא בין זכויות האזרח של סעיף 14.
במדינות מסוימות כמו הודו, רק לאחר הצעדה שגייסה 50,000 אנשים, שסיירו ב-20 מדינות, בשנת 2001, הוכנס החינוך בחוקה שלה כזכות יסוד.
החינוך שעל המדינה לספק חייב להיות לכולם,שיש מספיק מפעלים הממוקמים בכל האזורים שבהם יש אוכלוסיות, עם תוכניות שניתן לממש ושמתאימות לשינויים ולדרישות חברתיות.
למרות שממשלות רבות מאשימות את המשברים הכלכליים בהשקעה הנמוכה בחינוך, זה רק תירוץ, שכן המשאבים מחולקים בצורה גרועה, לרוב בהוצאות חסרות תועלת או לטובת מעטים. רוב המדינות מקצות יותר משאבים להגנה מאשר לחינוך.
במחוז בואנוס איירס (ארגנטינה) הושק זה עתה בשנת 2010 בית ספר תיכון חדש שאמור להיות מכיל ואיכותי יותר, כשהוא מרחיק את הניסיון הרע ש"התחיל" את החינוך ושחילק את החינוך מערכת בחינוך כללי בסיסי (EGB) בית ספר תיכון בסיסי (ESB) ופולימודאל תלת שנתי. לתכנית הנוכחית יהיה תיכון שש שנים וגם תיכון של שש שנים.
