"Iura novit curia" הוא עיקרון משפטי במשפט הדיוני המעיד על כך שהשופט מודע לחוק, ומחייב אותו להחליט על פי הנורמות המשפטיות, גם כאשר הצדדים לא הביעו את החוקים שבהם. לבסס את זכויותיהם הסובייקטיביות, או להפעיל נורמות משפטיות אחרות מאלה שהשופט רואה בהן חלות על המקרה הספציפי, על פי העובדות שדווחו והראיות שהוצעו, אשר חיובם, כן, נתון בידי בעלי הדין, תמיד ללא מתן גזר דין. על עובדות שלא התבקשו על ידי הצדדים. על השופט להחיל את החוק, ולבצע את הסיווג המשפטי המתאים של העובדות. השופט על פי קלמנדרי, הוא משרת החוק ומפרשו הנאמן, כמובן בהשראת עקרונות נוספים כגון יושר, שכן החוקים הם מופשטים, ועל השופט ליישם אותם תוך התאמתם למצב העובדתי שיש להכריע ולבחור. ביניהם, אם יש כמה, המתאים ביותר כדי לפתור את הבעיה.
במשפט הרומי בשיטת "las legis actiones" (שיטה פרימיטיבית) הנורמות היו בידי האפיפיורים, שהציעו אותן לצדדים, מה שהיה צריך להפעיל באמצעות נוסחאות, שטעותם עלולה אפילו להפסיד את התביעה. ה-"iura novit curia" לא היה ישים. בשיטת הנוסחה, הנוסחה שהציגו הצדדים הייתה חוק השופט, ולכן החלטתו הייתה צריכה להתבסס על הכוונה.
הפונקציה של ההשופט האזרחי היום אמור להפעיל צדק במקרה הספציפי (הון עצמי) ליישב את המבוקש, ליישב את המחלוקת ולהחזיר את העובדות למצב הקודם או להטיל פיצויים וריבית.
סעיף 34 לחוק סדר הדין האזרחי והמסחרי בארגנטינה קובע כחובתו של השופט, בסעיף קטן 4, את החובה לבסס את החלטותיו תוך כיבוד ההיררכיה הנורמטיבית ועקרון העקביות, תחת עונש של בטלות.
